בעולם הטיפול המנואלי המסורתי, למדנו להסתכל על הגוף כעל מכונה. למדנו היכן נמצאת החוליה, מהו כיוון הסיבים של השריר ואיך לייצר מניפולציה מדויקת. אך כל מטפל עם ניסיון קליני יודע שישנם רגעים שבהם המכניקה פשוט לא מספיק. אלו הרגעים שבהם המטופל "קופץ" ממגע עדין, הרגעים שבהם דמעות עולות בעיניו של מטופל בזמן שחרור פאשיאלי עמוק, או הרגעים שבהם הכאב מסרב לעזוב למרות שכל המבחנים הקליניים מראים שהרקמה החלימה.

 

האמת היא שעל מיטת הטיפולים לא שוכב רק "גב" או "צוואר" – שוכבת שם מערכת עצבים שלמה הנושאת עמה היסטוריה של חוויות, פציעות, ומתחים. ב-Manual IL אנו מאמינים שמטפל מנואלי מומחה חייב להיות מודע טראומה. במאמר זה נחקור כיצד טראומה משפיעה על הרקמות הרכות ועל תפיסת הכאב, ונבין איך לשלב את טכניקות ה-HVLA וה-STB בתוך מעטפת טיפולית שמעניקה ביטחון מקסימלי למערכת העצבים.

 

פרק 1: הפיזיולוגיה של הטראומה – תיאוריית הפולי-וגאל (Polyvagal Theory)

כדי להבין טראומה בחדר הטיפולים, עלינו להכיר את עבודתו של ד"ר סטיבן פורג'ס. הוא לימד אותנו שמערכת העצבים האוטונומית שלנו אינה רק "הילחם או ברח" (סימפתטית) מול "נוח ועכל" (פרסימפתטית).

 

קיימים שלושה מצבים עיקריים שבהם המטופל יכול להימצא על המיטה:

1. מעורבות חברתית (Social Engagement): המצב האידיאלי. המטופל מרגיש בטוח, הנשימה נינוחה, והוא מסוגל לתקשר עם המטפל. במצב זה, הגוף פתוח לקבלת מגע ושינוי.
2. גיוס סימפתטי (Fight or Flight): המטופל חש איום (מודע או לא). השרירים דרוכים, הלב דופק מהר, והגוף מוכן להגנה. מגע חזק מדי במצב זה עלול להיתפס כתקיפה.
3. הקפאה/ניתוק (Dorsal Vagal Shutdown): תגובת הטראומה העמוקה ביותר. המטופל נראה שקט מאוד, אולי אפילו "מנותק" מהגוף. הרקמות מרגישות חסרות חיות או נוקשות מאוד בצורה שאינה מגיבה למגע רגיל.

 

מטפל מנואלי שאינו מודע למצבים אלו עלול לבצע מניפולציה (HVLA) על מטופל שנמצא במצב של "הקפאה", מה שיוביל לריאקציה קשה לאחר הטיפול או להחמרה בכאב הכרוני.

 

פרק 2: סומטיזציה – איך הפאשיה "זוכרת"?

גבעון פלד, דרך שיטת ה-STB, מדגיש תמיד שהפאשיה היא איבר החישה הגדול ביותר בגוף. היא עשירה בקצות עצב וברצפטורים שקולטים לא רק לחץ, אלא גם מתח רגשי.

כאשר אדם חווה אירוע טראומטי (פיזי או נפשי), מערכת העצבים שלו מייצרת תגובה גופנית מיידית של התכווצות. אם הטראומה לא "עובדה" או שוחררה, הגוף עלול להישאר במצב של קיבעון רקמתי. הפאשיה מתעבה ומתקצרת סביב איברים מסוימים כדי "להגן" עליהם. זהו המקור למה שאנו מכנים "שריון שרירי" (Armoring).

 

למשל, אדם שחווה תאונת דרכים (צליפת שוט) עשוי להחלים מהפציעה המכנית בצוואר, אך המערכת שלו נשארת ב"היפר-ויג'ילנטיות" (ערנות יתר). כל מגע מהיר באזור הצוואר עלול לעורר אצלו זיכרון תאי של התאונה, מה שיגרום להתכווצות שרירית מיידית (Guarding). עבודה בשיטת STB מאפשרת לנו "לשוחח" עם הרקמה, להוריד את רמת האיום בהדרגה, ורק אז, אם יש צורך, לבצע התערבות מנואלית עמוקה יותר.

 

פרק 3: עקרונות הטיפול מודע הטראומה בקליניקה המנואלית

אייל פייגין מציין כי טיפול מודע טראומה אינו אומר שאנחנו הופכים לפסיכולוגים. זה אומר שאנחנו מתאימים את הטכניקות המנואליות שלנו למצב של מערכת העצבים.

 

1. בחירה ושליטה (Choice and Control): בטיפול מנואלי קלאסי, המטפל הוא "הסמכות" והמטופל פסיבי. בגישה מודעת טראומה, המטופל הוא שותף פעיל. לפני כל מניפולציה או טכניקת רקמות עמוקה, אנו מבקשים רשות מפורשת: "אני הולך להפעיל לחץ בנקודה הזו, זה בסדר מבחינתך?". הידיעה שיש לו את הזכות להגיד "עצור" בכל רגע, מורידה את רמת הסטרס במוח ב-50% לפחות.

 

2. שקיפות וניבוי (Transparency): הפתעה היא האויב של מערכת עצבים פוסט-טראומטית. לכן, טכניקות HVLA (דחף מהיר) חייבות להתבצע בתיאום מלא. אנו מסבירים בדיוק מה עומד לקרות, מה יהיה הצליל ("קליק") ואיך זה אמור להרגיש. אין "חטיפות" של מפרקים.

 

3. ויסות עצמי של המטפל (Therapist Self-Regulation): מערכות עצבים מתקשרות אחת עם השנייה (Co-regulation). אם המטפל לחוץ, ממהר או "תוקפני" במגע שלו, המטופל ירגיש זאת מיד. מטפל ב-Manual IL לומד לנשום, להיות מקורקע (Grounded) ולהשתמש במגע "מקשיב" (Listening Touch) במקום במגע "פולשני".

 

פרק 4: שילוב HVLA ו-STB במטופלים רגישים

האם אפשר לעשות מניפולציה למטופל עם פוסט-טראומה (PTSD)? התשובה היא כן, אבל התזמון הוא הכל.

 

הכנה בשיטת STB: במטופלים אלו, לא נתחיל ב-HVLA. נשקיע זמן רב באיזון רקמות רכות, בטכניקות של הרגעה פאשיאלית ובנשימות. המטרה היא להעביר את המטופל ממצב סימפתטי למצב של "מעורבות חברתית" ובטיחות.

 

הקשבה לריאקציות: אם במהלך הטיפול המטופל מפסיק לדבר, הנשימה שלו הופכת שטחית או שהוא מתחיל לרעוד – אלו סימנים של פריקה עצבית או הצפה. במקרה כזה, אנו עוצרים את העבודה המכנית ומתמקדים ב"קרקוע" (Grounding).

 

המניפולציה ככלי לשחרור: לעיתים, מניפולציה מדויקת ועדינה יכולה לשמש כ"פורקן" למתח שנאגר שנים במפרק. אך זה יקרה רק כשהמטופל סומך על המטפל ב-100%.

 

פרק 5: דגלים אדומים רגשיים

כפי שיש דגלים אדומים פיזיים (כמו שבר או גידול), ישנם דגלים אדומים רגשיים שמעידים שהמטופל זקוק לליווי מקצועי נוסף (פסיכותרפיה, טיפול SE וכד'):

• דיסוציאציה קבועה בזמן מגע.
• התקפי חרדה חוזרים על המיטה.
• כאב שנודד בכל הגוף ללא הסבר מכני וקשור באופן מובהק לסטרס רגשי.

במקרים אלו, המטפל המנואלי הוא חלק מצוות רב-תחומי. אנו ב-Manual IL דוגלים בשיתופי פעולה עם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש כדי לתת למטופל מענה שלם.

 

סיכום: המגע המרפא בעידן המודרני

טיפול מנואלי אינו רק מכניקה של עצמות ושרירים; הוא אומנות של תקשורת בין שני בני אדם. כשאנו מבינים את שפת הטראומה, אנו הופכים ממטפלים טכניים למטפלים הוליסטיים במובן העמוק ביותר של המילה.

 

השילוב בין הידע האנטומי והמכני של אייל פייגין לבין היכולת של גבעון פלד להקשיב לרקמה בשיטת STB, יוצר מרחב טיפולי בטוח שבו הגוף יכול סוף-סוף להרפות. כשהמטופל מרגיש שרואים אותו, שמבינים את רמת הרגישות שלו ושמכבדים את הגבולות שלו – שם מתרחש הריפוי האמיתי.

 

מעוניינים ללמוד איך לעבוד עם מקרים מורכבים של כאב וטראומה? רוצים לקבל כלים מעשיים לוויסות מערכת העצבים דרך מגע? הצטרפו לקורס "Trauma-Informed Manual Therapy" ב-Manual IL וגלו את הכוח של טיפול מודע ומקצועי.